יום שני, 10 בספטמבר 2012

הסיפור מאחורי עיצוב הבית של לירון

כשנכנסתי לראשונה לבית של לירון, הדבר הראשון שבלט לעין היה ההבדל התהומי בין דמותה ואישיותה התוססת ומלאת החיים של לירון היפה כפי שאני מכירה, לבין איך שהבית שלה היה נראה אז. חום. הרבה גוונים של חום שלטו בכל פינה בבית. הפעם האחרונה שבה ראיתי ריכוז כזה של חום, היה איפשהו בסוף שנות ה-70 בואכה שנות ה-80 המוקדמות. היינו ילדים וזה היה מזמן, אבל לשנייה אחת של חוסר מודעות זמנית, לפני שכריות הכתפיים האימתניות, צבעי הנאון הזרחניים, ונעלי טשטש לבנות לגברים (כן גם ובעיקר בקיץ. הו הזוועה) השתלטו על חיינו ואישיותנו המאאגניבים, היה פרק זמן עלום שקט ורגוע שבו הצבע החום על כל נגזרותיו כולל בז', היו הבון טון בעולם העיצוב הישראלי. כן, גם בון טון זו מילה של פעם. הסגרתי את גילי זה ברור. ובכן, יש הטוענים שזו הייתה שעתן הטובה ביותר של הפולניות.
הבית לפני. ימין ושמאל רק חום וחום
בשיחה הראשונה שלנו, לירון ביקשה בית שמח, צבעוני, מזמין, מואר ועם זאת שישמור על מידת מה של שמרנות. היה חשוב לה שמי שייכנס לבית, ירגיש שהיא משתקפת בכל פינה בו. הבקשה המפורשת היחידה שהייתה לה, שהבית לא יהיה "נשי מידיי", שהסגנון והעיצוב של הבית ייתן מקום גם לזוגיות (שאז עוד לא הייתה). ואני כל כך אהבתי את הבקשה הזו שלה!
אחד האתגרים בבית היה הוילון החום שהטריף את דעתי. ניסיתי לשכנע את לירון להוריד אותו. לשנות אותו. להחליף אותו וזה לא צלח לי. עלי להודות שהיה ניכר שזה וילון איכותי ויקר, למרות הצבע הלא שגרתי שלו. למחרת הגעתי אליה שוב, בשעות האור.
הבנתי שהמפתח או פריצת הדרך תהיה אם אראה שוב את הבית באור יום. שמתי לב שהתריסים מוגפים. כולם. פתחתי את התריסים. בחוץ עוד היה חורף וגשם, ורוח קרה נכנסה ושטפה בבת אחת את הסלון, ונכנסה עמוק לריאות והביאה אתה צלילות ורעננות חדשה. גם לוילון, שצבעו למעשה מוזהב ובהיר, רק בתריסים מוגפים ותחת התאורה שהיתה קיימת אז בסלון, היה נראה חום. כל כך שמחתי. חי נפשי, לולא הפאסון, הייתי יוצאת במקום בהקפות של אושר סביב לירון וסביבי. אבל זה היה מוקדם מדיי לזה. והעניין עם הוילון היה אחד השיעורים שלי לחיים ולתחום שלי בפרט: להקשיב. להקשיב למלים שלא נאמרות במפורש, לניואנסים הקטנים. להקשיב להתלבטות. להתנגדות בעיקר. מה עומד מאחורי זה.
מישהי לימדה אותי כל הזמן לשאול את שאלת "האמנם?". תמיד להשאיר מקום לספק.
אז הוילון הזהוב (קראנו לו הבלונדיני, כמו לירון) זכה בהערצתנו המחודשת. אבל כל השאר - שונה, הוזז, חודש ושודרג.
כך נראה הסלון אחרי 
המבואה לבית 

החלפתי את כל גופי התאורה המבורזלים והכבדים, בגופי תאורה מודרניים, בהירים וקלילים יותר. בחרתי בקווים מעוגלים ורכים. הוספתי תאורת צד על רגליים. בחרתי להשתמש בגוונים של ירוק ליים וירוק תפוח כדי להוסיף חיות לסלון. ירוק הוא צבע מלא חיים, התחדשות ורעננות. החלפנו את שולחן העץ הכבד בשולחן בהיר, קטן יותר ומותאם למידות הסלון עם זכוכית מעל, והוספנו שטיח שאגי בהיר עם מעט ברק, שהוסיף נופך זוהר יותר לחדר. כמו כן הוספנו פוף סרוג ירוק שמשמש גם כמקום ישיבה נוסף, וגם כנקודת צבע נוספת בחלל. התמונה הגדולה בסלון נשלחה למסגור מחדש. ובכן... התמונות מדברות בעד עצמן....


פריטים דקורטיביים שונים בסלון
האתגר הבא היה חדר השינה של לירון.
חדר השינה של לירון, כך זה נראה לפני (כמה גב יש לגב מיטה הזו...)
חדר השינה של לירון הוא צר וארוך. הריהוט בחדר נקנה מתנה מהוריה: מיטה מעץ מלא עם גב מיטה גדול מאוד, ושתי שידות שגודלן לא התאים לגודל החדר. המיטה עצמה היתה ממוקמת בצמוד לקיר השמאלי של החדר. אז הזזתי אותה משם! לזוגיות צריך לפנות מקום. לא?!
חדר השינה של לירון בסיום העיצוב


לירון חלמה על "חדר של מלון בוטיק".
זו הייתה ההגדרה המדויקת שלה.
היה צורך ממשי לעדן את הקיר עליו נשענת המיטה. חדר שיהיה רומנטי במידה, אבל שוב לא נשי מדיי. בלי גוונים של תכלת, וורוד, אפרסק.
החלטנו להמשיך עם סקאלת הצבעים שבחרנו לסלון כדי ליצור שפה אחידה, ובחרנו טפט בסגנון רטרו עם דוגמא מעודנת של פרחים ועלים. שידות הלילה המקוריות והכבדות הוצאו מהחדר. שידות לילה חדשות, לבנות וארוכות רגלים נרכשו מאיקאה. המראה שלהן ליד המיטה עם גב העץ המאסיבי, ביחד עם דוגמת הטפט, שיוו לקיר ולחדר אורך מתבקש. השידות עידנו את המראה הכללי של המיטה, והתאימו בדיוק למקום המיועד להן משני צדי המיטה.
איזון. לשמור מקום לזוגיות...
ועוד מבט על החדר...
 מאז חלפו כמה חודשים טובים.
ולירון? לירון מצאה זוגיות. בלי קשר לסלון, לבית, לחדר... אבל עם המון התכוונות. ומי שזכה בלירון, באמת זכה.
התריסים לא הוגפו מאז. המון אור נכנס לתוך הבית וגם אוויר ורוח. ואני מקווה שגם המון שמחה. כי זו היתה הכוונה.
צבע, שמחה, אור ואהבה.

אני נהניתי לכל אורך התהליך. נהניתי מלפגוש צדדים חדשים בלירון, נהניתי מסיורי הקניות שלנו ביחד, מהשיחות המתלהבות אל תוך הלילה מאיזו כרית שראינו מוקדם יותר...שמחתי לראות את התהליך שלירון עוברת בעצמה, הבחירות שלה, המודעות שלה. והכי שמחתי לראות ולשמוע ממנה שהיא מצאה את עצמה בבית שהיא אוהבת. שטוב לה. שזו היא שם. שהבית מדבר בשפה שלה. שהבית מייצג אותה.
וזה הכי חשוב בעיני.

7 תגובות:

לירון (בעלת הדירה) אמר/ה...

מירבי, הפוסט שלך ריגש אותי, כל מילה באמת משקפת את התהליך שעברנו, לדעתי אפשר לקרוא לו התהליך ששינה את חיי, אוהבת אותך, בנוסף למעצבת המדהימה שאת, גיליתי בך אישיות מעוררת השראה וכריזמטית!

niritmz אמר/ה...

מקסים, מקסים!
הכריות בסלון מהממות. מאיפה הן נקנו?

מירב פרלמן אמר/ה...

תודה לירון ונירית על התגובות החמות.

נירית, הכריות נרכשו באיי די דיזיין. זו היתה התאהבות מיידית וסוערת. ברגע שראינו אותן ידענו - זה זה!

Hagit Nathan אמר/ה...

אין על הכתיבה שלך... כמה פעמים שאני אשמע על התהליך הזה, תמיד אני מתרגשת מחדש.

עירית אמר/ה...

מה שחגית אמרה!

תפארת ליפשיץ אמר/ה...

מירב חמודה, מאוד נהניתי מהפוסט ובעיקר מההתלהבות וההנאה שאת מוצאת במקצוע! מאחלת לך המשך הצלחה מצפה לבאות;)

shawn אמר/ה...

תודה לכן על המחמאות. איזה כיף!

תפארת - תודה!