יום שבת, 22 בספטמבר 2012

על חדרי שינה וחלומות של אחרים

תמיד כשמציגים בפניי בית חדש, בין אם זה חברים שבשעה טובה ומוצלחת נכנסו לביתם החדש, או בין אם זה במסגרת עבודתי, אחרון אחרון - ולא תמיד חביב, מוצג חדר השינה של בני הזוג. מבויש הוא עומד בסוף המסדרון. תמיד תתלווה להצגתו איזו אמירת התנצלות על הדרך ש..."היה חשוב לנו קודם כל לעצב את הסלון והמטבח, אל חדר השינה עוד נגיע בהמשך / נגמר לנו התקציב/ ממילא אף אחד לא נכנס/ ממילא אנו רק ישנים שם/ יאדה יאדה יאדה..."
וכך נותר לו חדר השינה הראשי, הזוגי, מרום הרומנטיקה והעזוז, מקדש האהבהבים שעליו נשען היתרון הציוני-דמוגרפי של מדינת ישראל, ערום במבושיו כביום בו הונחו רהיטיו ביד אקראית אך דיי פרקטית, ונטול חשק לחלוטין.
על פי רוב ימצאו שם אסופת רהיטים אקראית שנאספה עם השנים, או שבמקרים אחרים, גם לכאן נכנס העיצוב הישראלי הפרקטי של "הסט השלם". מאחר ואנו כבר במסגרת עשרת ימי התשובה ועוד צום יום כיפור לפנינו, אני חייבת לשים על השולחן שתי עוולות עיצוב ישראליות שאפשר היה מזמן לוותר עליהן:
האחת - סלון ה"שלוש-שניים-אחד" שעוד נגיע אליו ועוד יושר ויגודף בו קלות ככבדות.
השניה - "סט חדר שינה", שזה כולל מיטה, שתי שידות תואמות, ארון ושולחן איפור (טואלט) וחיבה ישראלית לריהוט עץ מלא, בומבסטי, "שיחזיק שנים", גם אם החדר קטן מידות וזה מצריך השתלמות בקרקס פלורנטין כדי להיכנס ולצאת מהחדר.
העוולה השלישית (אני בשוונג. מ'כפתלכם),  זו מנורת הקבלן עם החוט, שמחכה להזדמנות הנכונה, לרגע המתאים, לרכישה/מציאה מהאגדות, לשנדליר של דודה אסתר שתזכה למצוות וחיים ארוכים, ולכן עשר שנים מאז שהקבלן עזב - היא שם. מחכה ומצפה.

אבל נשוב לחדר השינה הזוגי.
דווקא במקום בו מתבקשת מאליה ההקפדה, הרומנטיקה המדודה, מלוא ההתכוונות היצירתית - דווקא שם אני מוצאת שהאקראי, הפרקטי, הם אלו שתופסים מקום. ואני שואלת? היכן הרומנטיקה? היכן החלום?
אז קיבצתי לכם מספר תמונות מאתרים שונים, כדי להראות לכם שלא תמיד מדובר בעלות יקרה. שאפשר למצוא פתרונות יצירתיים ושווים לכל כיס, עם קצת מעוף. עם הרבה חלומות. שלא תמיד צריך "סט"...בבקשה. תהנו:










































ובסוף, חדר השינה שלי....
שנים  שחיפשתי גב למיטה. אני מאמינה שכמו שלכל בית צריך מרפסת, הריי שגם לכל מיטה צריך וחייב להיות גב מיטה. חשיבות גב המיטה היא ביצירת מסגרת. בתחימת המיטה. גב המיטה יכול לסגנן את כל החדר ולשנות את מראהו.

הנה משהו שלא ספרתי: אני מתאהבת סדרתית בחפצים. אני מביטה ברהיט ישן ומיד מדמיינת את החיים הקודמים שהיו לו. הוא מספר לי בחריקות ציריו וקפיציו סיפוריי חיים שלמים. וכך קרה גם עם גב המיטה שלי. מצאתי אותו לאחר חיפושים קפדניים ב- וינטאג' מאניה. אז כן, יש לי חולשה לרהיטים וחפצים שעברו כמה גלגולי חיים ובתים, ואם זה חלונות או תריסים מעץ, אז בכלל...
כך פגשתי בתריס העץ הישן שלי. אין לי מושג בן כמה הוא. כמה עשרות שנים טובות לפחות. משהו בשכבות הצבע המתקלף שבו שובה את לבי כל פעם מחדש. מעין DNA צרוב שמש ורוחות קדים של שנות חיים, אהבות, שמחות, קנאות... ואולי זו הידיעה שהיו אנשים אשר הקיצו אל יום עמלם בפתיחת אותו תריס עץ ישן, והגיפו עמו את לילם בשכבם לישון. אולי דרך חרכי התריס הזה נפרדו אוהבים לשלום, נפגשו מחדש, נלחשו לחישות, נרמזו רמיזות, פתקים הוחלפו, בשורות טובות נמסרו, ואולי גם דרך כפות מנעוליו זחל היגון לאותו בית עלום שמעולם לא הכרתי...
התריס הזה הוא איתות סמפור עמום לחיים שלמים שהיו ואינם. ולכן, כשראיתיו ידעתי שאלין אותו סמוך ללבי, והוא יהיה לי לראש מיטה, ומאז כל זיז וכל שכבת צבע מתקלפת טווים לי חלומות בני אלף שנים ובני יומיים.....


6 תגובות:

nirit אמר/ה...

המיטה המבולגנת עשתה לי חלושעס :-)
ושיטת התמונה שלא תלויה על הקיר שכיחה אצלנו בבית, אבל בעיקר בגלל עצלות לקדוח חור בקיר...

עירית אמר/ה...

יקירתי, איזה פוסט שווה! אין עליך. מייד מתביישת בפינת העוולות...

מירב פרלמן אמר/ה...

היי עיריתוש!
תודה. על אילו מהן בדיוק את מתביישת??...

אלה אמר/ה...

וואו..ממש מעורר השראה. אהבתי את כל העיצובים וגם את עיצוב הפוסט עצמו.

אנונימי אמר/ה...

ש לנו קצת קושי להירשם ב-RSS, ובכל מקרה יש לי ספר מסומן זה אתר נהדר, הוא די שימושי בתוספת מלאים ידיעות.

אנונימי אמר/ה...

אנחנו קבוצה של מתנדבים החל מותג יוזמה חדשה בקהילה. בבלוג שלך סיפק לנו מידע חשוב לעבוד על. עשית עבודה נפלאה!