יום שני, 29 באוקטובר 2012

בעיניה

 החדר של מיקה 

"אני לא רוצה וורוד. ממש לא. גם לא אדום. כתום - אין בכלל מה לדבר. ירוק?...המממ...אולי ירוק תפוח, אבל לא. ירוק תפוח יכול לעצבן אותי. וסגול ממש לא נראה לי. אני לא רוצה לבבות ומלאכים, זה לילדות קטנות וזה לא אני..." ככה היא אומרת לי. יופי, אני חושבת לעצמי, הלכו כל הצבעים של "הבנות"...

אני יושבת עם מיקה מזה כשעה ומדברת אתה על מה כן, ומה לא, ואיך אני מדייקת בבחירות למענה ויוצרת עבורה את החדר. ה-חדר. נקודת ההתחלה היתה "אין חדר". כלומר היו ארבעה קירות, אבל הבקשה של מיקה ושל הוריה היה להתחיל מ-אלף. צריך הכל. הם נתנו לי ארבעה קירות, אני צריכה לפרוח ולעוף ביניהם. אז ככה זה נראה בהתחלה:





ובינתיים הנה שוב היא צוחקת, לעתים מרוכזת ועונה לי במדויקות של פיקסלים, ולעתים היא כדור כספית חמקמק ומחשבותיה מרחפות אלפי מיילים ממני והלאה והיא מסמסת לאיזו חברה משהו בנוסח עדות ה-"חחחח / פחחחח/ כעעע/ נראה לך??!!"... ואני? אני מנסה לתפוס את קצה מחשבתה, אך זה כמו לרדוף אחר פרפרים בשדה הפתוח; כל אימת שנדמה לי שהנה אני קרובה, אני רק מרפרפת מעליה בקצות אצבעותיי והיא שוב עפה לה...


יש בה מתיקות וחריפות בו זמנית. מיקה היא ילדה שגדלה מול עיני והיא בדיוק בתפר שבין הילדות לתחילת הנשיות. היא בת 13 ורוצה חדר משלה. פינה שלה בעולם מבולבל ומבלבל בו זמנית. אי של שקט בתוך ים של כאוס של גיל ההתבגרות. אז מה פתאום אני באה לה ביציאה מוזרה עם אדום??...

ואז היא שולחת לעברי מבט מזוכך של תכלת טהורה. שתי מניפות ריסים שחורות וסמיכות מצלות וסוגרות על אגמי התכלת שלה. ושנייה לפני שאני מתייאשת וקוראת לאלוהיי ההשראה לבוא ולהושיעני, הנה זה מופיע שם שוב. בעפעוף החמקמק, בתכלת הבהירה. ועכשיו אני יודעת שמפה תבוא לי ההשראה. כל העולם כולו בעיניה (דאבל קליק. תרוויחו. תאמינו לי). נשימה ארוכה ואושר גדול והנה אני מתחילה...

(לצפיה נוחה יותר, אנא לחצו פעמיים על התמונה)
















































ומיקה?

בעיניה מי יודע
עננים אפורים מתפזרים לארבע רוחות
נחל אכזב מתמלא,
דשא ירוק מתכסה
והמרחב נפתח.
לשמיים זוג עיניים
מביטות, מחפשות, צוללות בכחול הקר
מרחפות באוויר
אל הזהב המאיר
את שערה הרך.
משאלה, מה את רואה
מה בלבך הצוחק אל אותה הדממה?
אז את עיני לי תפקח,
קשת אחת במזרח
והלא די בכך
והלא די לי, די לי בכך
והלא די לי
והלא די לי בכך

                           (משאלה. מלים: גיל דור, לחן: אחינועם ניני וגיל דור)


16 תגובות:

Rachel Schecter אמר/ה...

החדר של מיקה מקסים. כל הכבוד!

Rachel Schecter אמר/ה...

החדר של מיקה מקסים. כל הכבוד!

נעמה עדי יחזקאל אמר/ה...

מרב יקרה, את אלופה! המילים המדהימות הכתיבה הרהוטה עם הקריצות האלה..את מעצבת בנשמה ומהנשמה, מעצבת מהבטן..נהנתי מכל רגע!! מוכשרת שכמוך, מדהימה.

נירית אמר/ה...

איזה שינוי מדהים.
הכריות הורסות!

יעל שוקר אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
יעל שוקר אמר/ה...

מירב, את פשוט מוכשרת. מקסים! כל הכבוד!

מירב פרלמן אמר/ה...

היי נירית. תודה!
הכריות הן מבית ילדים. קום שבבנימינה. כיסוי המיטה נתפר במיוחד לחדר הזה ובחירת הבדים נעשתה בהתאם לצבעים שבחרנו.

רחלי גזית אמר/ה...

חדר יפיפה, רומנטי, נשי ולא קיטשי.
והמילים שלך - שירה!

מירב פרלמן אמר/ה...

הי יעל, וברוכה הבאה.
תודה על המחמאות, תמיד שמחה לשמוע!
את מוזמנת גם לפייסבוק שלי (מירב פרלמן -הום סטיילינג)
המשך יום טוב, מירב

מירב פרלמן אמר/ה...

רחל גזית - תודה!
זו בדיוק היתה הכוונה בבחירת הריהוט והפריטים הדקורטיביים לחדר. לתת נגיעה של נשיות, מבלי ליפול לקיטש... לתת ביטוי על זמני לחדר ולמיקה עצמה. תודה על המחמאות

הדס קופרברג אמר/ה...

נסיון

הדס קופרברג אמר/ה...

מירבי יקרה,
אכן מעצבת מהוללת, כותבת מופלאה ואישה מוכשרת!
עיצבת למיקה שלי חדר מ ה מ ם,
או בלשונה- הורססססססססססססס.
חדר שמתאים לה כמו לק (ואצטון) לנערה מתבגרת (טוב, גם כמו אייפון..)
חדר שנעים לשהות בו ללא סוף,
ביחוד, כפי שציינת, בתקופת הכאוס.
חדר שחשבת בו על כל פרט ופרט
ובסופו של דבר- יצא 24 קראט.
מיקה ממש מאושרת ולא תאמיני- אפילו הפכה למסודרת...
בכל בוקר היא מסדרת למשעי
"בדיוק כמו ביום שלישי"
(יום "ההקמה").
החדר השפיע על האוירה בבית כולה,
ללא ספק "הזזת לנו את הוואזה".
אוהבים המון
וכבר מתכננים את הבאות...
הדס, מיקה והמשפחה

מירב פרלמן אמר/ה...

הדס יקרה שלי,
תודה על המלים החמות והמחמאות.
מאוד ריגשת אותי.
מכל הדברים שאני מעריכה ומוקירה (ויש הרבה),
אם מיקה אוהבת את החדר ומוצאת את עצמה בו ועוד דואגת באופן עצמאי לסדר אותו (זר לא יבין את גודל המעמד...) -
אז אין מאושרת ושמחה ממני!
היה לי לעונג צרוף לעבוד אתכם ולמצוא את הדרך והסגנון המתאימים למיקה. תודה!

עירית אמר/ה...

מירבי המוכשרת שלי,
מעבר למה שכבר נאמר, אם תבטיחי לי חדר כזה אני מוכנה להיות בת 13 שוב!
עירית

מירב פרלמן אמר/ה...

עירית, בשבילי את תמיד בת 20, וזה - כך נדמה לי - שווה עוד יותר!
מתי שתרצי יקירה, מתי שרק תרצי...
תודה על המחמאות, הפרגון והתמיכה!

noa perlman אמר/ה...

אין כמוך אימא ! ♥

חדר מוושלם פשוט ♥
אני כלכך גאה בך :') ♥
אווהבת מלא
~ נועה ~ ♥