יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

טרמינל ז'ה טם....

פעם מזמן, עוד לפני שהזמן שקל להיקרא מזמן, היינו זוג צעיר שזה מכבר עבר לגור ביחד. חדוות החיים המשותפים עימתה אותנו מול המציאות בה אנו, מחוסרי אמצעי מימון וריהוט זמין, אמורים לבנות משכן שהוא בית, ליצור יש מתוך האין. והימים היו ימים נטולי איקאה בנתניה ורק חושך על פני תהום וזמזום יתושי האנופלס נשמע בארץ.
אז התחלנו לאסוף רהיטים נטושים שמצאנו ברחוב. פה שידה, ושם כיסא שבור ושיפצנו וצבענו באהבה רבה. גולת הכותרת הייתה מזוודת עץ גדולה מרוסיה, עדיין עם מדבקות באותיות קיריליות שהיו דבוקות לצידיה, שהייתה תלויה על אחרוני כפיסיה ומסמריה. שיפצנו אותה וצבענו אותה באדום שקראנו לו אדום סיני, ובמשך שנים היא ליוותה אותנו כשידת הטלוויזיה האולטימטיבית. וכמה היינו גאים בה וגם בנו....
אולי גם בגלל שהיא רמזה על עברנו כדיילים. כן. נפגשנו באוויר. שני דיילים. הוא - לימים הבעש"ט הפרטי שלי, האיש הלוק והפאסון, ואני - כותבת שורות אלו (חופשי תאווררו את כל הקלישאות של "אהבה בשחקים"... עליי!)
יעיד כל מי שבעברו היה דייל, שמי שדייל פעם אחת - קשה לו כל כך להיגמל מזה...

אז בהשראת הימים ההם והזמן הזה, קיבצתי מרחבי הספירה ומאתרים שונים, רעיונות של עיצוב בהשראת שדה-התעופה ו"התעשייה  האווירית". תראו איך באמצעות השראה, דמיון והרבה מעוף (כל השלושה לא עולים סנט) אפשר להוסיף כל כך הרבה אופי לבית ולחדרים וגם לסגנון האירוח. לצפייה טובה יותר של כל התמונות, אנא לחצו פעמיים על כל תמונה והיא תפתח במסך גדול יותר וקריא יותר:































ואפשר לעשות שימוש במזוודות ישנות כתפאורה לאירוח, ככלי תצוגה, כמגשים... כיד הדמיון העולה על רוחכם:


הסגנון התעשייתי המחוספס משתלב עם עיצובים בסגנון התעופתי. התוצאות יפות ומסקרנות בעיניי.
הסגנון הוא יותר סגנון גברי מובהק, מאוד מזכיר לי את תקופה הגלאמור של הוליווד מהסרטים של שנות ה-40...
כשמעיל טייסים היה מעיל טייסים מעור, הגברים היו גברים עם שפם (מי אמרה קלארק גייבל בקהל??), המבט היה מבט חודר לב-כליות ולבלב, גצים עפו ולא מקרטושקעס שרופים, ועוד אפשר היה לעשן סיגריה בסרטים בלי לחשוש ממחלות קשות ומפוליטקלי קורקט. לא, אני לא מעשנת. תודה. אבל תודו שיש לזה סקס אפיל מפיל שמצטלם נהדר, במיוחד בשחור לבן, תחת האור הנכון והעדשה הנכונה...


































התמונות למעלה וגם אלו שבהמשך, הן מתוך אתר בשם Resoration Hardware שלקח את העניין התעשייתי עד הסוף... בארץ יש המון גלריות ומקומות שאמצו את הסגנון הזה, וביניהם בולטת גלריה גלוריה מונדי  שנותנת מענה לסגנון הזה. 




























שוב, אני מאמינה במינון. לא הכל צריך להיות בסגנון הזה. אבל תיקחו אלמנט אחד, ותצרפו לרגיל לידוע, וקיבלתם הפתעה. משהו שיעורר עניין. שיסקרן. שייתן אופי. שיספר לכם איזה סיפור. שיזכיר לכם מסע, סרט, פרק בחייכם...
תנו ל- DNA שלכם מקום גם במרחב המחייה שלכם. ואם הסגנון הזה מדבר אליכם - אז בבקשה...

ושנייה לפני שאתם אורזים לבד ואף אחד לא מעביר לכם כלום, למעלה מימין - יש אפשרות הרשמה לבלוג שלי.
זה נמצא שם כבר כמה ימים טובים. אתם מוזמנים לעשות בו שימוש, להירשם, וכך כל פעם שיוצא פוסט חדש - תדעו.
זה קל. רק לציין את כתובת המייל שלכם.

טרמינל ז'ה טם איי לאב יו טרמינל, בלה מיה....
(דאבל קליק. כמו תמיד - רק תרוויחו)
(כן. אני אוהבת אותה)



2 comments:

עירית אמר/ה...

וואי הפוסט הזה ביחד עם הגשם של הבוקר עושה לי חשק לטוס לניו יורק.
אבל עם מי? מי יבוא איתי ל- NY?
נשיקות

מירב פרלמן אמר/ה...

אני!!!
(תגובה לעירית)