יום שבת, 1 בדצמבר 2012

צהוב להפליא

אני אוהבת את הצבע הצהוב. נקודה. וככל שאני אוהבת אותו, כך אני לא יכולה ללבוש אותו. הוא לא נאה לי, או שאני לא לו. העובדה אחת היא: לא יכולה ללבוש צהוב. וכך, מתוך קנאת הלא-יכולים-ללבוש-צהוב, ככל שהוא נגזר ממני, כך אני אוהבת אותו יותר. ואולי זו הסיבה שכשאני מלבישה בתים, אני מנסה לתת ביטוי לאהבה הבלתי מושגת הזאת שלי... אבל לפני הכל, איך אפשר לכתוב על צהוב Yellow בלי זה? (הנוהל הרגיל, דאבל קליק ותמשיכו לקרוא) והשיר מוקדש באהבה רבה לחברתי ואחותי עירית!
(ואם אתם רוצים לראות את התמונות ברורות יותר, גם עליהן הקליקו בבקשה...)








                                                                                                                                                 








צהוב הוא אחד הצבעים הפתיינים ביותר שאני מכירה. הוא גונב תחילה את העין ואחר-כך את הלב ללכת שבי אחריו בכל מקום אשר יעלה ויקום ויצוץ. כמו זריחת שמש חלמונית, הוא מתעלה מעל כל הצבעים האחרים וגונב את ההצגה בלי בושה. צריך לשים לב אליו; הוא חמקמק. צריך להשתמש בו במידה. בקפידה. לבחור בו מרצון מלא ובנפש שמחה. הוא מיטיב אחרי ההולכים שבי אחריו בשמחה בלתי מוסברת, בחיוך מקצה ועד לב, באופטימיות קוסמית. לפעמים הוא רעננות לימונית חמצמצה, ולפעמים הוא בוער כמו פרח המימוזה. להתעלם ממנו - אי אפשר. ולכן, גם פה, דווקא אתו, השאלה היא במינון... עד כמה ולאן. לרוב, פריט או אלמנט אחד של צהוב בחדר, יכול לעשות את השינוי המתבקש גם בחדר האפלולי ביותר...









צהוב מתכתב יפה מאוד עם גוונים מונו-כרומטים של אפור-לבן-שחור. זה כמעט הריי מתבקש מאליו. אבל איך הוא עם צבעים אחרים? הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? וצהוב-על-צהוב?...
























                                                                                                                                   
צהוב הוא צבע על זמני בעיני. הוא יכול להיות כולו אפוף תהילה וגלאם, והוא יכול להיות געגועים; הוא שחצני ושובב אבל גם מנחם כמו פאי לימונים; הוא גנדרני וטווסי אבל יותר מדיי ממנו יכול לתעתע בכל החושים כמו שדה חרציות אביבי, ומעט ממנו יהיה חבל...

כמו ששמתם לב, מוסיקה מלווה אותי כל הזמן. אני לא יכולה לבשל בלי מוסיקה. לא מתחילה לכתוב בלי מוסיקה, והרבה פעמים ההשראה שלי באה מתוך המוסיקה. כל כך הרבה שירים יש באנגלית לפחות, שבהם מופיעה המילה "צהוב"...רובם שירים שמחים, אגב. ואני אומרת שלא בכדי...
אז כמו השיר ההוא, כל אחד יכול לטעום וללכת בדרך האבנים הצהובות ולמצוא את מה שמתאים לו, את המינון הנכון. בשבילי צהוב הוא שמחה. שמחת חיים. וכך זה יישאר בעיני תמיד כנראה. שמחת-חיים וצהוב, כל אחד מהם בנפרד ושניהם ביחד, הם בחירה מודעת. מדויקת. ברורה. חד משמעית. דרך חיים. אני בחרתי בחיים.
































שנייה לפני שמתפזרים... שם למעלה מימין יש אפשרות הרשמה לבלוג שלי. צריך רק לרשום את כתובת המייל. לא צריך להזדהות בשם. אתם מוזמנים לעשות שימוש פעיל באפשרות הזאת ולקבל ישירות למייל הודעה כל פעם שאני מפרסמת פוסט חדש.

שבוע טוב ובשורות טובות!



3 תגובות:

עירית אמר/ה...

אוח הצהוב הצהוב הזה משמח...
תודה אחותי

מירב פרלמן אמר/ה...

תודה לך!

מתנות אמר/ה...

תודה רבה!