יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

השמלה הסגולה

או במלים אחרות: הסיפור המלא על הבית של יעל ואמיר

כשאני מתחילה תהליך של עיצוב בית, חדר או חלל מסוים, אני מחפשת לי עוגנים, עוגני השראה, מהם תעלה ההשראה עם קשת הצבעים שייבחרו לבית, הסגנון הנבחר, התכנון הכללי. משהו בבית, בכל בית, חייב ללכוד לי את העין ולפלרטט עם לבי. וקצת כמו ריקוד וכמו חיזור ויקטוריאני של פעם, לפעמים העוגן הזה נסתר מהעין, ולכן אני מחפשת בשקט ובסבלנות אחר הכפפה שנשמטה לה ברמזה לי את הסוד... יש ואני צריכה לעוררו, לחפשו ולשדלו בכיסופים ובלחישות על אוזן סמויה ולבקשו לעלות מול עיני, ולכן ברשות אני מבקשת לשמוע את החלומות שלהם, אני מבקשת לראות אוספים שלהם, עד שזה בא ועולה ומציף ועוטף אותי בשמחה. לפעמים זה רהיט, לפעמים זה אהיל, או תמונת ילדות נשכחת...אחר כך באה גם המוסיקה, אבל חכו... זה בהמשך...
כשנכנסתי לראשונה לביתם של יעל ואמיר שרייבר, שמיד תראו איך ראיתיו לראשונה, עמדה אז בפינת האוכל התמונה הזו: 
סגול. סגול. סגול. סגול. סגול. 
הלב שלי קפץ במעגלי אושר קטנטנים. ולמרות ששום פיסה של סגול מוחלט לא נמצאת או נרמזת מפורשות בצילום שראיתי, הסגול כל כך יוצא החוצה מהתמונה. יאפ. זו הולכת להיות ספה סגולה. ידעתי. קיוויתי. כל כך רציתי. ואז התיישבנו והתחלנו לנהל את שיחת החלומות שלהם, ועוד לפני שדייקנו ברזולוציית החלום, ביקשו יעל ואמיר, בעדינות הכל-כך אופיינית להם, לציין שיש משהו אחד שהם מאוד רוצים: ספה סגולה. בשלב הזה כבר אי אפשר היה למחוק לי את חיוך חתול הצ'יישר שלי מהשפתיים, והקובייה ההונגרית הנסתרת שנמצאת אצלי במאחורה-של-הראש התחילה להשמיע את קולות הקליקי-די-קלאק שלה...

ועוד מילה קטנה על התמונה, שהיא בעצם צילום: הצלם הוא אביה של יעל המקסימה, ושמו דניאל פורטנוי. צלם בחסד. הוא מצלם נופים ואנשים בארץ ובחו"ל והתמונה למעלה היא מתוך האתר שלו (דאבל קליק ותכנסו. שווה!).

יעל ואמיר הרשו לי להראות את תמונת-הבראשית של הבית שלהם, לפני שהתחלנו בתהליך. יעל ואמיר הם הורים לשלושת המופלאים שלהם: עדי, ענבר ועומר. שלושה פרחים נדירים. כישרוניים להפליא, כל אחד בדרכו. משפחת שרייבר גרים מזה כעשור בגני תקווה. את כל מרצם משקיעים יעל ואמיר בטיפוח ילדיהם. עכשיו, כשגדלו מעט הקטנטנים, ביקשו יעל ואמיר לעצמם פינה משלהם. הגיע הזמן שלהם שהבית יראה יותר חם ומזמין, בדיוק כפי שהם אוהבים לארח. כך התחלנו:
היה צורך לטפל בכל החללים הציבוריים של הבית: מבואת הבית, הסלון, פינת האוכל (יעל בשלנית בחסד ואוהבת לארח) ופינת עבודה שנושקת לסלון. יעל ואמיר ביקשו שאוסיף צבע ושמחה לבית ואני לא יכולתי שלא להנהן בהסכמה ובשמחה גלויה ביותר... הם ביקשו אווירה נעימה, רגועה, ביתית, משהו על זמני שמאחד ישן וחדש, משהו מכאן אבל גם לא בדיוק מכאן, משהו שירמז על מוצאה האירופאי של משפחתה של יעל (פינלנד) ... והמממ.. ספה סגולה, כבר אמרתי? ואז עלתה לה השמלה הסגולה  (כן, דאבל קליק) והתנגנה לי בראש עם הלחן המושלם של סשה ארגוב (כבר לא מלחינים ככה וחבל) ורציתי להביא אל תוך הבית שלהם את כל ההתרגשות, והצחוק בעיניים, והשמחה והאהבה והנועם שהשיר הזה מביא אתו, כזה שבא עם ריח תפוזים של פעם... אז בבקשה, הנה המהפך - ולצפייה טובה יותר, דאבל קליק על כל תמונה והיא תפתח לגדולה יותר:


כדי לתת את הטאץ' של חדש וישן ביחד, חיפשנו בכמה מקומות. קודם כל יעל נשלחה לבוידעם (המלצה חמה שלי: חפשו בבוידעם!) לגאול משם בשעה טובה ומוצלחת אוצרות, והראשונה הייתה מכונת כתיבה שזכתה למקום של כבוד בשולחן הקפה בסלון ולעדנה מאוחרת מצד ילדי משפחת שרייבר שלא מפסיקים להתפעל ממנה (וגם לחפש את הכפתור של הפייסבוק...). גופי התאורה בפינת האוכל ובמבואה נרכשו אצל יוסי מנורות קמחי בשוק הפשפשים, שאף חידש לנו אותן להפליא. פינת העבודה הספק פולשת ספק נושקת לסלון הולבשה בטפט רטרו בגוונים הדומים לצבע הקיר, כדי להדגיש את הנישה בה היא נמצאת, והיא אובזרה בכיסא מתאים במנורת שולחן בסגנון רטרו.

כבר ציינתי שיעל אוהבת לארח. שולחן פינת האוכל הקודם היה אליפטי ומיושן ותפס מקום נרחב ויקר משטח הסלון. פינת אוכל מרובעת, עם עד 8 מקומות ישיבה בסגור, הנפתחת לכפול מגודלה - הביאה אושר גדול ליעל. ברקע תלויה תמונת צילום נוספת של אביה של יעל, דניאל פורטנוי, ואפשר לראות את נישת-פינת העבודה עם טפט הרטרו המחזר אחר אהיל הוינטאג' הצבעוני של פינת האוכל...
כדי להשלים את האווירה, הוספנו על קיר הויטרינה הגדול בסלון והפונה לנוף כמעט פרובנסי, וילון שאינו אטום, שנותן לחוץ ללטף את הפנים בירוק ובאור. 

התמונה הבאה מתארת את מבואת הכניסה החדשה לבית משפחת שרייבר (מטריה צהובה. כי הייתי חייבת), ואת דוגמנית הבית - מנורת הכניסה. והמון אווירה...
העבודה עם משפחת שרייבר הייתה בשבילי עונג צרוף. הם כולם שיתפו פעולה ביציאה לדרך החדשה, בהתלהבות, בפתיחות שלהם, בהתלבטויות ובדו שיח הפורה שבינינו ובהערכה שלהם לאורך כל הדרך. השיא מבחינתי היה ביום ההקמה...בתוך ההמתנה למובילים וסידור הבית מחדש, ניגש אליי עומר, הצעיר שבחבורת שרייבר, ביקש ממני להתכופף לעברו ונתן לי 2 מדבקות זהב, כי לדעתו הצטיינתי בעבודה ובמאמץ. ושלא תחשבו שהורדתי אותן מהבגד שלי! הלכתי איתן בגאווה גדולה מאוד!

יעל ואמיר היקרים, אני מקווה שאתם נהנים. היה לי לעונג גדול. תודה.

ומילה אחרונה לסיום: את כל התמונות שלהלן של הבית של משפחת שרייבר צילם הצלם המוכשר, לידור ויסוצקי. לידור, תודה



10 תגובות:

עירית אמר/ה...

מירבי אהבתי מאוד.
רוגע, סדר, נעימות וחמימות. כמו שאני אוהבת.
כל הכבוד!

מירב פרלמן אמר/ה...

עיריתוש! תודה על המחמאות!

Ayelet Landau אמר/ה...

נפלא! שילוב של עיצוב ביתי וחמים יחד עם שיק וסטייל. יופי של בית :)

מירב פרלמן אמר/ה...

היי איילת, תודה רבה! איזה כיף לקבל ממך מחמאה כזו...

Ayelet Landau אמר/ה...

הכל אמת לאמיתה :)

nirit אמר/ה...

קצת דה ז'וו לאהילים שהיו להורי בשנות ה-70 :-)
מקסים!

Amir Schreiber אמר/ה...

מירב,
ביום שנכנסת לביתנו, או יותר נכון הגיעה לביקור ערימת תלתלים שובבים עם חיוך אינסופי, הרגשנו שהכנסנו הביתה משב רוח מרענן.
בפגישה הראשונית, עוד לפני הקפה, כבר רצו בראשך רעיונות אינספור, ראינו את זה עלייך... אך את העדפת לשמוע קודם על החלומות שלנו ועל מה וכיצד ברצוננו לשנות.

שמחנו לשמוע את הסקיצה שפחות או יותר תיארת לנו בפגישתינו הראשונה כי ראינו שאת ממש קולעת לטעמינו, שזה פשוט "זה". מה שרצינו וביקשנו לעצמינו אך לא ידענו כיצד....

וכך, מבלי לשים לב, תוך יום יומיים המייל שלנו כבר היה גדוש ברעיונות נפלאים לחידוש.
במהלך החודשיים הבאים נכנסנו עמוק לתהליך שהיה עבורינו כיף בצורה לא רגילה!
המקצועיות שלך, טביעת העין, היכולת המדהימה לבחור צבעים נכונים ותואמים מתוך פלטת צבעים אינסופית, ההחלטות הכ"כ נכונות שעזרת לנו לקבל (כן! חייבים כאן וילון!) בצירוף ההתלהבות, האושר וההתרגשות שאת מביאה עימך לתהליך – זה הייחוד שלך, שאין להרבה אנשים בתחומך ועל כך בהחלט מגיעות לך 2 מדבקות זהב (אם לא מדליה...).
ידעת לכוון אותנו בדיוק לעיצוב
המ-ו-ש-ל-ם , לומר לא כשצריך (איך לעזאזל הצענו לרכוש מעמד לשלטים של הטלויזיה? כנראה הגן הפולני...) ולהחליט שכן, רצוי לשלב 2 כסאות שונים בפינת האוכל, בשביל הטאץ'...
התחלנו עם סלון וחללי הבית הנוספים כשהם מרוהטים ברהיטים ישנים, אך פרקטיים, ללא שום צבע (בעצם אם שחור נחשב לצבע, אז היה לנו ממנו הרבה), וסיימנו בבית אביבי ופורח, בית יפה ושמח...ואושר, אושר, אושר :-)
עכשיו הרבה יותר כיף לנו לארח, המחמאות לא מפסיקות, אך בעיקר כיף לנו כמשפחה להיכנס לבית כזה וכמובן לשהות בו. כי חוץ מהיופי, השכלת לחשוב על הנוחות, על הצרכים שלנו כמשפחה בת 5 נפשות, כמשפחה שמארחת הרבה.. בקיצור, מושלם! כבר אמרנו...?

הילדים מאושרים וגאים וכבר בטח סיפרתי לך שהזמינו חברים וחברות לבוא לצפות ב"סלון החדש".

המילים לא מתארות מספיק את תחושותינו, כי השינוי הוא באמת גדול.
אנחנו שמחים שהדס המליצה לנו עלייך (וכל המלצה של הדס זו תמיד הצלחה) ומרגישים ברי מזל שאת זו שהובלת אותנו בתהליך ויצרת עבורינו את היופי הזה כי בלעדייך זה לא היה קורה.
מליון תודות
אוהבים המון,
יעל, אמיר, עדי, ענבר ועומר.

מירב פרלמן אמר/ה...

יווו יעל ואמיר היקרים, השארתם אותי נטולת מלים, ואתם הריי יודעת עד כמה זה נדיר...
אני מרגישה מוחמאת עד מעל לאוזניי וברת מזל שיצא לי להכיר משפחה מקסימה כל כך!
תודה על שבחרתם בי. היה לי לעונג רב מאוד. החיוך שיש לכם על הפנים, הוא מנת אושרי. אוהבת אתכם בחזרה והמון!
מירב

כבוגרת קורס סטיילינג אמר/ה...

כל כך כיף לקרוא את הפוסטים שלך
מאז שלמדתי סטיילינג אני כמהה לכל פוסט ופוסט

תודה

מירב פרלמן אמר/ה...

לבוגרת קורס סטיילינג היקרה שהגיבה לי פה, רציתי לומר לך ששמחתי לקרוא את תגובתך. תמיד משמח אותי לדעת שיש אנשים שקוראים אותי ונהנים מהדברים שאני כותבת ומעלה פה. אשמח אם תמשיכי להגיב!
תודה.
שלך,
מירב