יום רביעי, 6 בפברואר 2013

שעם שעם תרדוף...

ונתחיל בגילוי נאות: יש לי חיבה בלתי מוסברת לפקקי שעם. הנה אמרתי את זה. אני גם אוספת אותם; כאלו של בקבוקי יין וכאלו של בקבוקי שמפניה מבעבעים. פקקי שעם מוכתמים ביין, עם טיפוגרפיות נהדרות, כאלו עם הכשר כזה או אחר וכאלו שלא גוירו כהלכה, כאלו עם ארומה שדבקה בהם מעמק הלואר או מיקבי הברון...
גם "אוספת" זו הגדרה רחבה מדיי. "כשמזדמן" זה מינוח מדויק יותר. אני לא חוטפת בקבוקי שמפניה תמימים ופורמת את שעמם המהודק למשעי רק מתוך אספנות לשמה. אהדתי זו האזוטרית למדיי ידועה בקרב משפחתי המורחבת והאהובה, חבריי ושאר מוקירי זכרי והם בשקדנות מעוררת חיבה, מתוך רגש נתינה עמוק ותחושת שליחות הרואית, מנדבים עצמם לסייע בידי - יעלה כמה שיעלה! (ובינינו, אני גם סוגרת להם את פינת-התירוץ לפתיחת הבקבוק המי-יודע-כמה בארוחה אחת... כן משפחה שמחה יש לי...)

מעבר ליופי בזעיר אנפין שאני מוצאת בפקקי השעם, יש בהם רמז לשמחות קטנות וגדולות. ואני מזמן החלטתי שאני אוספת שמחה אל לבי, או כמו שנאמר בהקשר אחר, אבל עם אותה ההבנה ומלוא הכוונה המפעמת בכל חדרי לבי: "מתוך שלא לשמה, בא לשמה..."

אז אספתי כמה תמונות מרחבי הספירה האינטרנטית כדי להראות לכם מה אפשר לעשות עם פקקי שעם. מסתבר שזו נישה שלמה שמאוד קל לאמץ רעיונות ממנה, הן בגלל העלויות הלא גבוהות, הן בגלל היצירתיות והמחשבה החופשית והן בגלל שיש בחלקם משהו עם קריצה, סוג של הפתעה... רעיונות גדולים באים מהתחלות קטנות. לפעמים זה מתחיל בכוס יין אחת...

הנה דוגמאות לשימוש בפקקי שעם בסידורי ישיבה סביב שולחנות. זה רעיון טוב לאירועים גדולים כמו חתונות, אך גם לאירועים משפחתיים כמו ארוחות חג, כמו שתראו בהמשך...
(שוב המלצה - דאבל קליק והתמונה תפתח לגדולה יותר)



גם הטרנד של שימוש באותיות גדולות בחללי הבית כדקורציה ניתן לשימוש עם פקקי שעם. לא משהו שהוא בשמיים, רק מעט יצירתיות וחבורה של אנשים מאוד צמאים בעלי  נטייה ברורה למצב רוח טוב עד מרומם...


ומאחר ובחירת אמנות לתלייה על קירות היא תמיד אחד האתגרים העיצובים שאני לפחות מכירה, תראו איך רעיון קטן הופך לאמנות ממש - - -

אההה... ולוחות שעם. אבל תגידו שאפשר לקנות בכל חנות לצרכי בית ובניין. ויש גם את בית השעם בתל אביב שמתמחה (תחזיקו חזק!) בכל מה שקשור לשעם בהמוניו. השתוללות רבתית וכולה שעם. אז מצד אחד אתם צודקים, אבל אני מחפשת תמיד את המייל הנוסף, את העניין, את מה שיסקרן, יעניין, ייתן אופי, ישדרג, יהיה אחר, לא דומה, יצירתי וכייפי. ולכן - - -

וזה התחיל כלוח השעם שלי ועתיד היה לשמש כבד קנבס ללוחות השראה שלי, אך ככל שנקף הזמן התאהבתי בו כמות שהוא, והוא תלוי אצלנו בבית כתמונה ומשמש במה לתצוגה חולפת של כל מיני פריטי-פרטים ואוספים נודדים, לפי הטעם והזמן:
























אז השראה לשינוי, למשהו מקורי יכולה לבוא מדבר כה פשוט, כמעט יומיומי ובלתי-זכיר בעליל, משהו שלא חשבנו עליו בכלל שהוא כזה. מה שחשוב לדעתי, זה לתת לרעיון לצמוח, לשחרר אותו מעולו של היום-יום. לשחק עם החומרים. להסתכל עליהם קצת אחרת ממה שאנו רגילים. מה כבר יכול להיות? לכל היותר תהיו מופתעים לטובה.

אותו תהליך קורה כשאני מתחילה להלביש בית; אפשר ללכת על הרגיל, הידוע מראש, ללכת על האזור הבטוח שלנו, הצבעים הסולידיים, ללכת על הפרקטי, השמיש, הרגיל... אבל אפשר גם אחרת. אפשר להישען רגע אחורנית, לאוורר את החלום האמיתי, זה שראינו פעם באיזה קטלוג ואפסנו אותו בבוידעם בשל השגרה השמישה, להשתעשע אתו, לא לפחד מצבעים. לפעמים שינוי של רהיט אחד בתוך החדר משנה לחלוטין את כל החלל.

ובשביל זה אני כאן וזה מה שאני עושה: להראות לכם שיש ואפשר גם אחרת. שיש שפה מיוחדת לחפצים. שהם מספרים את הסיפור שלכם. את השמחות הקטנות שלכם. את ימי החול וימי החג שלכם. ולשמוח - זו בחירה.

ודברנו כל-כך הרבה על יין, שממש בלתי אפשרי להתעלם מהשיר הזה  של יוסי בנאי, מדור הנפילים ואחרון הטרובדורים ומספרי הסיפורים שהיו לנו אי-פעם, שהוא שיר הלל לשמחה ולאהבת החיים.

תהיו בטוב!

שלכם,
מירב


4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
עירית אמר/ה...

מי היה מאמין שאפשר לעשות כל כך הרבה מפקקי שעם. לחיים!

מירי בלבול אמר/ה...

אני מאוד אוהבת את הכתיבה והחומרים שאת מעלה - תמשיכי!!!

מירב פרלמן אמר/ה...

,תודה עירית ותודה מירי על הפרגון!