יום שבת, 20 באפריל 2013

נוסטלגיה מודרנית - עיצוב דירה בקיבוץ נחשונים

לרוץ ברגליים יחפות בדשא הרטוב. לברוח מהממטרות המשפריצות לכל עבר ולנסות לא להתפוצץ מצחוק תוך כדי. להתרגש מעקצוץ הדשא בכף רגלי, אותו עקצוץ שיהיה לי משם והלאה זיכרון למידת אושר ותחושת חירות מוחלטת. זהו הבזק הזיכרון התחושתי הראשון שעולה לי בראש כשאומרים לי "קיבוץ". וריח הרפת שאני כל כך אוהבת. הקרבה לאדמה. וחדר האוכל העצום בגודלו שאף פעם לא ידעתי באמת איך מתנהלים בו. וטקס חג השבועות ושיבולת בשדה כורעה ברוח... אלו זיכרונות של ילדות בשנות ה-70 והלאה, מהביקורים שלנו בקיבוץ שמיר בצפון אצל משפחת שנהר, חברים יקרים של הוריי.

בועז וסשה פנו אליי בעקבות הדף שלי בפייסבוק. הם אהבו את העבודות שלי והתחברו לעשייה שלי וביקשו שאגיע לביתם בקיבוץ נחשונים, כשלושה שבועות לפני חג הפסח, לעיצוב דירת שני חדרים בקיבוץ עבור הוריו של בועז. כלומר הלקוחות שלי למעשה הם ההורים של בועז, רק שזאת הפתעה שמכינים להם בועז וסשה, ועליי בעצם לכוון לטעמם של ההורים תוך שיחות היכרות עם הילדים דווקא, ויש ניחוח של התרגשות באוויר כי זו הפתעה, ועומד לרשותי למעשה פרק זמן קצוב של חודש ואולי קצת יותר כדי להפוך דירת שני חדרים טעונת טיפוח בקיבוץ - לבית. 
  
אז נסעתי.


בכניסה לקיבוץ חיכו לי אותם שבילים מוכרים אך לא ידועים לי, ובדירה כבר עמלו אנשי מקצוע של הקיבוץ על צבע ושיפוץ  ראשוני ורעש והמולה בכל. ואני מסתובבת בתוך הדירה הקטנה הזו, כשהיא חפה מכל מלבוש ורהיט ויש בה מידה של ענווה וצניעות של בתים-של-פעם טרום עידן ההפרטות, והעכשיו והמקומי משחקים מולי עיני בתופסת עם איזו נוסטלגיה שמתגנבת לי ללב. או אולי זה געגוע למשהו שהיה כאן פעם? למי שהיינו פעם? וידעתי שפה טמון הקסם. בחיבור הזה שבין העבר והנוסטלגי לבין העדכני הנדרש, מבלי לאבד את הטעם והריחות של אז. נוסטלגיה מודרנית? המממ... כן. נוסטלגיה מודרנית

ונתתי לנוף המקומי להכתיב לי את ההשראה וסקלאת הצבעים שבחרתי לבית; הצבעים הכחולים וצבע שדה השיבולים לפני הקציר וצבעי האדמה הם אלו שבחרתי בהם לאפיין את הבית. הספה היא ספה עדכנית שיוצרה במיוחד למידות המדויקות של החדר המשמש כסלון, וכך גם שולחן הקפה שנבנה לפי מידות שביקשנו. השטיח נרכש באיקאה... (המלצה שלי: דאבל קליק על התמונות ותוכלו לראות אותן בגדול)


שלווה ארץ-ישראלית. זה המראה והתחושה שרציתי להביא לידי ביטוי בחדר השינה... ונתתי לטקסטיל הפעם את הבמה המרכזית


גם הכניסה לבית זכתה לקבל טיפול מתאים, כי הריי אין זה קיבוץ בלי 4 אחר הצהריים (לכמה מכם מתנגנת בראש עכשיו הנעימה דבה-דבה-דבה-דבה?)....

הסוד טמון בצירופים. כדי לספר סיפור, גם סיפור שיש בו געגוע, צריך לחפש את הדברים שמניעים אותנו מבפנים. ללכת למקום הקדמון של אסוציאציות ראשוניות. לדעת להקשיב שוב לרחש הממטרות, לפסוע בבטחה ברגל יחפה בדשא הירוק והרטוב ולחוש שוב את העקצוץ בכף הרגל ולהיזכר בחירויות שלנו, במי שהיינו פעם מזמן. בפשטות. כי גם אנחנו, כמו הבית הזה, סוג של נוסטלגיה מודרנית...

וההורים של בועז? אחרי כל הניסיונות של אמו של בועז לבוא ולבלוש ולגלות מה מכינים לה, הם נכנסו בסוף לבית. בזמן. מהדיווחים שקיבלתי בערב מבועז וסשה, הייתה שמחה גדולה. קלעתי לטעמם האישי, הרבה הודות לבועז ולסשה. זה היה מסע קצר ומרתק, רווי שיחות טרנס-אטנלנטיות לעתים... אבל עם הרבה רוח טובה של סשה ובועז.

הפוסט הזה נכתב בשבוע בו חגגנו את יום העצמאות ה-65 למדינת ישראל. ברגע שראיתי את הדירה לראשונה ובחרתי את הקונספט העיצובי, כמו תמיד התנגן לי שיר אחד בראש שליווה אותי למשך כל הפרויקט, והריי אני משחררת אותו כעת...
אצלך כמו תמיד. (כן כן, דאבל קליק. תרשו לעצמכם גם לשמוע ולעבור שוב על התמונות, כי גם השיר הזה הוא חלק מההשראה לעיצוב הבית הזה) זה שיר אהבה לארץ הזאת, שמגיע לה שנאהב אותה יותר, או לפחות - כמו שצריך...

מקווה שנהניתם. אשמח לשמוע את תגובותיכם. יש לכם אפשרות גם להירשם לבלוג שלי ולקבל עדכונים כל פעם שיוצא פוסט חדש, עיצפה מימין למעלה. היכן שהחץ האדום... ואם אהבתם - אז Like כאן למטה יכול מאוד לשמח אותי...

שלכם,
מירב

16 תגובות:

נירית אמר/ה...

מקסים!
ודווקא כשקראתי את הפוסט שלך התנגן לי בראש השיר "מותר להיות סנטימנטלי" של דיוויד ברוזה :-)

blogeristit אמר/ה...

מ'סים. הכל!!!

מירב פרלמן אמר/ה...

נירית יקרה, מותר להיות סנטימנטלים ואף רצוי... תודה!

מירב פרלמן אמר/ה...

בלוגריסטית (-; תודה!

איריס ורשבסקי אמר/ה...

אהההה... נחת לנשומה!!

עינת ספקטור אמר/ה...

מקסים, מירבי, יש איזה קסם נוסטלגי ל"חדר" בקיבוץ של פעם. אבל הם הולכים ונעלמים, עם כל ההרחבות והבניות, לא?

מירב פרלמן אמר/ה...

תודה איריס!

מירב פרלמן אמר/ה...

עינתי יקרה, כן. כבר רואים פחות ופחות את הבתים ההם של פעם, עם הצניעות והיופי והפשטות. וחבל. ניסיתי פה "לשמר" מעט משהו מהנוסטלגיה, מהעבר...
ותודה על הפרגון והמחמאות. כיף לשמוע! תודה.

בלה שונרי אמר/ה...

מירב היקרה!
אנחנו ההורים של בועז וסשה. נכנסנו לדירה ו...וואו ...! הכל אבל הכל נפלא וממש לפי טעמינו. עשית קן אמיתי שאין חשק להפרד ממנו. הכל נוח ונעים בזכות הנגיעות שלך.אנחנו כל הזמן מזמינים את החברים לראות ולהתפעל.
סליחה על הבילוש, אבל פולניה נשארת פולניה!ושוב תודה, מכל הלב.יש לציין שלסשה ובועז הייתה אינטואיציה בריאה.
נמליץ עליך בחום,לכל מכרינו.

מירב פרלמן אמר/ה...

בלה יקרה, תודה! אני כל כך שמחה לשמוע שהדירה מוצאת חן בעיניכם ולפי טעמכם. בועז וסשה עשו אף הם עבודה טובה בהנחיות המדויקות שלהם ובמחשבה שלהם עליכם ועל הנוחות שלכם. נהניתי מכל רגע גם בזכות הרוח הטובה של בועז וסשה ובשל המעשה האוהב והנדיב שהם עשו, וגם בגלל הדירה עצמה וההשראה. היה לי לעונג רב. תהנו! רוב נחת, שלכם - מירב

תמיר שדה אמר/ה...

אין עלייך,אחותי.
את זן נדיר. הצפת בי זכרונות נעימים מהילדות התמימה שלנו. אהבתי איך הדירה נראית עדכנית ויחד עם זאת צנועה ולא צועקת. בהחלט הולמת את המקום. המנורה על השידה מצאה חן בעיניי. מאיפה?
אחיך

מירב פרלמן אמר/ה...

תמיר אחי,
מאחר ואנו נושאים את אותו מטען גנטי, הכל - כולל הכל - עובר עליך...
תודה יקירי על המלים החמות והפרגון. מנורות הקריאה שבשידות בצדי המיטה נרכשו מאיקאה... היופי נמצא בפרטים הקטנים. צריך רק לדעת לחפש... נשיקות. אחותך

אנונימי אמר/ה...

איזה יופי "בטעם של פעם" במובן החיובי :-)!
ואצלך כמו תמיד ,הוא אחד השירים שאני
אוהבת במיוחד (מעדיפה את הביצוע של
סילבן ויאיר )

דליה

מירב פרלמן אמר/ה...

תודה רבה דליה! אני מכירה כמובן את גרסת המקור לשיר, עם סילבן ויאיר, אבל מאחר ומדובר בנוסטלגיה-מודרנית ומאחר והביצוע של ברוזה יפה ומרגש מאוד בעיני - בחרתי לצרפו... תודה. את מוזמנת להמשיך ולהגיב גם בעתיד! שלך, מירב

נטע אמר/ה...

מקסים. אהבתי מאוד את פלטת הצבעים ואת השילובים.

מירב פרלמן אמר/ה...

תודה נטע!