יום חמישי, 20 ביוני 2013

שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם...

ג'ודי ואיילי עלו ארצה בשנת 1987 מבולטימור שבארה"ב יחד עם שתי בנותיהן, שהיו אז ילדות בגילאי ביה"ס היסודי, והיום שתיהן בעלות משפחה ואמהות לתפארת בעצמן. הם הכירו עוד בתקופת התיכון, היו ממוליכי הדעת והרוח בקבוצת בני עקיבא בבולטימור ונישאו ב- 20.6.1971. עלייתם ארצה הייתה אך שלב טבעי וישיר בתפיסת עולמם הדתית-ציונית.  כן. ציונות אמיתית ואהבת ארץ ישראל. צרופי מלים שאנו רגילים לקרוא בספרים...

הם בנו בשנית את ביתם בארץ הלא-קלה-הזאת, התאקלמו בקהילה האנגלוסקסית בעיר רחובות, עשו חיל והשתלבו בעבודה ובחברה, גידלו את הבנות וביתם תמיד היה ועודנו פתוח לכל: אורחים מהארץ ומחו"ל, חברי הקהילה, המשפחה, הילדים, הנכדים הברוכים שממלאים את הבית בצחוק ובנחת. ואז הם פנו אליי. עכשיו, כך הם אמרו לי, עכשיו אנחנו רוצים לעשות את זה כמו שצריך. לשפץ, לעצב, לשדרג. בצורה שקולה, מתוכננת, מכוונת מטרה.

ובהחלט הגיע הזמן לשינוי. עברתי עם ג'ודי ואיליי מחדר לחדר. מכל פינה צצו ועלו זיכרונות וסיפורים. חלקם מצחיקים, בחלקם דמעו העיניים בהיסח הדעת. הקירות דיברו דרך ציורי הקיר של הבנות בחדריהן הישנים, דרך הרהיטים שחלקם עלו אף הם ארצה ושמשו דורות על גבי דורות, מסורות נשכחות... לעתים היה נראה לי כאילו אנו עורכים מעין מסע פרידה קצר ולא רשמי ויכולתי לראות שלא קל לשניהם. שהבית הזה מדבר אותם והם אותו בזהות מוחלטת. וידעתי שאני רוצה לעזור להם לשמר לפחות חלק מזה... וזו תמונת הבראשית של הבית:

(דאבל קליק על התמונה - וראו זה פלא... היא מופיעה בהגדלה. כולן...)


תהליך של עיצוב בית הוא סוג של חיזור מהוסס; צריך ללמוד להכיר את בעלי הבית, מה הם אוהבים, מה מניע אותם, מה אופיו של הבית, הלך הרוח, התרבות בבית... זהו גם מסע של גילויים עצמיים. זהו תהליך שמחייב סוג של אינטימיות שניתן להשיג אך ורק באמצעות הקשבה מלאה ונטולת אגו, לדעת לקבל התנגדויות לפעמים לרעיונות ולדעת גם איך לשכנע ולרכך ולהתוות את הדרך בחזרה...

התחלנו את התהליך רק אחרי שעברנו, שני הצדדים, "מסע של זיכוך". כך אני קוראת לזה. מסע של הורדת רבדים, כדי להגיע לשפה עיצובית אחידה. המון תמונות וחומרי השראה העברנו בינינו בדוא"ל ובפגישות, בשיחות, בהקשבה וברצון שלי לעצב בית שיהיה "הם"... ואז, רק אז הרמנו כוסית ראשונה של יין לחיים ולהצלחת התהליך!

אז מה היה לנו ברשימה: התקנת פרקט בכל הבית (למעט בחדרי השירותים והאמבטיה והמטבח), החלפת כל המזגנים בבית, החלפת כל הדלתות הפנימיות בבית בחדשות, הגדלה משמעותית של שטח פינת האוכל (שעוד יסופר עליה בהמשך) על ידי שבירת קיר לתוך מה שהיה מחסן עמוס לעייפה ובניית חלון חדש, החלפת חלונות בחלק מחדרי הבית, בניית ארונות קיר חדשים בחדרים, הסבת אחד החדרים לחדר אורחים ואבזור מחדש, עיצוב מחדש של חדר ההורים, צביעה, קניית רהיטים חדשים לסלון, ריפוד מחדש של רהיטים ושחזור רהיטים, התקנת וילונות חדשים, סטיילינג למטבח וסידור מחדש של מרפסת השירות כולל עבודת נגרות, רכישת גופי תאורה חדשים בכל הבית, איטום סדקים בקירות... ובכן... ה-כ-ל! מחדש!







בית משפחת שמל הוא כאמור בית דתי השייך לזרם הציונות הדתית. זהו בית שמארח אורחים מהארץ ומחו"ל, את בני המשפחה הקרובים והרחוקים, וגם את החברים הרבים של בני הזוג. כבית כזה, היה חשוב לג'ודי ואיליי שיהיו מרחבים פתוחים, שתהיה ספה גדולה שיוכלו לשבת בה בנוחות. שתהיה פינה בסלון שתוקדש להדלקת נרות השבת. זהו בית שעברית ואנגלית מתלפפות זו בזו לסירוגין.. זהו בית ישראלי, בית יהודי במהותו הדתית והתרבותית, אבל עדיין יש בו משהו אמריקאי וחו"לי, ואת החיבור הזה רציתי להביא ולבטא גם בעיצוב ובסגנון הבית.

(דאבל קליק על התמונה. זוכרים?)




בסלון עמדה ויטרינה מדהימה מארה"ב (שהועברה כלאחר כבוד למרכז הסלון כיאה לה), ובה אוספים שונים ונדירים של בעלי הבית, החל מכלי יודאיקה מכסף מהמשמשים אותם בחגים, ועד כוסות קריסטל מעלפות ביופיין מבית הוריו של איליי, וכלי פורצלן נדירים של Wedgewood ו- Aynsley שהגיעו אף הם מארה"ב. היה ברור שצריך להיות להם מקום תצוגה ראוי גם בהמשך, ולמעשה הם היו מקור ההשראה לבניית הקונספט העיצובי לכל החלל הציבורי בבית. מתוכם השתקפה סקאלת הצבעים שנבחרה לסלון. היה חשוב לי להביא לידי ביטוי את התרבות ואת המסורת מהם באו ג'ודי ואיליי בכל אחת ואחת מהבחירות המודעות שבחרנו ובעיצוב הכללי של הבית.

לשמחתי בבית יש הול כניסה, כך שיכולתי לייחד את החלל הזה באבזור נכון רגוע ואלגנטי התואם את העיצוב של הסלון:


שולחן האוכל בביתם של ג'ודי ואיליי, גדול מאוד ולא בכדי. אם תציצו בתמונת הבראשית למעלה, תראו שבעבר היה שם קיר ובו חלון שמעולם לא נפתח... הסרנו את הקיר הזה, הגדלנו משמעותית את השטח המיועד לפינת האוכל המשפחתית, חלון חדש וגדול נבנה בקיר והולבש בוילון רומי חצי שקוף ורך שוליים, כך שלמשך כל שעות היום האור מציף את פינת האוכל. מאחר וזה המקום בו מתכנסת המשפחה המורחבת בכל יום שישי וחג, התקנתי מדף ארוך והנחתי בו קולאז' של תמונות משפחתיות, הנכדים של בני הזוג.


בחדרים הפנימיים בחרנו בפרקט בעל גון בהיר יותר. החדר של אחת הבנות הוסב לחדר אורחים מפנק. ספת הסלון הנפתחת הישנה לא נזרקה, אלא רופדה מחדש בבד מתאים. בחרנו בטפט לקיר המרכזי, ארון קיר עם דלתות הזזה מזכוכית מלובנת נבנה בהזמנה אצל נגר, כשחלקו משמש לאחסון ציוד של המשפחה. אבל גולת הכותרת, היא ללא ספק - סט שולחן הכתיבה, הכיסא והמראה. הללו היו שייכים לאמה של ג'ודי ז"ל ונרכשו עוד בארה"ב בראשית שנות ה-70. הם נשלחו לעבודת צביעה ושחזור בסטודיו בבושקה אצל אביבה, שהחזירה להם שנות חיים וצבע וכך הם זכו לעדנה מחודשת....



מקומם של הנכדים של בני הזוג שמל לא נשכח... נהפוך הוא! חדר אחד הוסב לחדר משחקים מלא קסם. רואים את כיסא הנדנדה? כיסא הנדנדה הקטן הזה, עבודת יד ומלאכת מחשבת, בן כ-60 שנה. הוא היה כיסא הנדנדה של איליי כילד. כל אחד מאחיו קיבל כיסא כזה כילד. גם כיסא הנדנדה עלה ארצה. גם כאן עבר הכיסא שחזור וחיזוק ונצבע מחדש וניתנו לו שנות חיים נוספות. סטודיו בבושקה, כמובן... ויתכן שבעולם מסתובבים עוד כמה מתאומיו הנשכחים...



חדר השינה המרכזי...
למעשה, למעט המיטה, הוחלף בחדר זה הכל. בעבר היו בחדר רהיטי כהים מעץ מלא שהובאו אף הם מארה"ב עם עלייתם של בני הזוג ארצה. עם זאת, למרות ייחודם של הרהיטים, הם היו כבדים הן ויזואלית והן מבחינת השימוש היומיומי שלהם. כשהוצאנו אותם, בחרנו לאפיין את החדר בגוונים בהירים. מאירים, כמו בניגוד הפוך למראהו הקודם. בחדר זה נעשתה עבודת נגרות שכללה בניית ארון קיר עם דלתות הזזה מזכוכית מלובנת, נבנו שתי שידות לילה המותאמות למיטה, וכן נבנתה שידת אחסון נוספת. כמו כן נבחרו גופי תאורה המתאימים לקריאה, זאת לאור חיבתם של בני הזוג לקריאת ספרים בחדר זה...
לבקשתה של בעלת הבית, לא התקנו וילונות בחלונות החדר. מתוך החלונות נשקפים מראם של העצים שמסביב לבית. זה הזכיר לה את מראה הנוף שהיה נשקף מחלון בית ילדותה. וכך גם השארנו את זה. מסגרת לתמונת ילדות נשכחת.

פינות נוספות בבית:

כל תהליך העבודה, מרגע שהוחלט והוסכם הקונספט העיצובי, כולל השיפוץ המאסיבי - ארך חודש.
תהליך הקניות לבית ארכו כארבעה ימים. אלו היו ימים מתוכננים ברמת הדקה. מכווני מטרה. עם תחילת השיפוצים, טסו בני הזוג לחו"ל לעשרה ימים ועבודת הפיקוח על הפרויקט הופקדה בידי. אורי ארפי הוא ה-שיפוצניק שעשה את כל עבודות השיפוץ בבית, יחד עם הצוות המעולה שלו.

לצערנו, ביום שובם מחו"ל, נפטרה אמה של ג'ודי בירושלים.

נוכח המצב, נרתמנו כל הצוות והמשכנו בעבודה כרגיל, בלי להטריח את איליי וג'ודי יתר על המידה עד גמר הפרויקט. עד תליית התמונה האחרונה, ניגוב האבק האחרון, והזזת הוואזה בפעם האחרונה... זה המקום להזכיר את אורי ארפי, השיפוצניק של הפרויקט הצוות המופלא שלו, על העבודה הטובה, המקצועיות, העמידה בזמנים ובעיקר ולא פחות חשוב - על דרך הארץ.

לג'ודי ואיילי היקרים, שפתחו את דלתם בפניי בחיוך, בנועם הליכות, בכבוד ובדרך ארץ- תודה. תודה על הפתיחות וההקשבה בעיקר. אני יודעת שהשינוי בתחילת הדרך היה נראה כמעט בלתי אפשרי, והנה הגענו לקו הסיום.
חז"ל לימדונו ש"שלושה דברים מרחיבים את דעתו של אדם: דירה נאה, אשה נאה וכלים נאים" (ברכות נ"ז ע"ב), ואני מקווה שעניתי למענכם על הסעיף הראשון של דירה נאה... כי שאר הסעיפים היו שם קודם בנוכחות מלאה! אני מאחלת לכם את מידה הנחת והנחמה והשלווה שאתם ראויים לה באמת.

ומאחר ואיני יכולה לסיים בלי השיר שליווה אותי לאורך כל הפרויקט, אני אעשה זאת גם הפעם ואקדיש אותו באהבה רבה לג'ודי: על כל השיחות שלנו בדוא"ל, בפגישות, על שיחות הנפש בנסיעות שלנו בחיפושים אחר הריפוד המתאים, הטפט המדויק, הספה המתאימה, המראה הנכון...ועל הדרך המופלאה שעברנו. על רגעים רבים של ההתלהבות וצחוק מתגלגל כמו שתי ילדות, כשמצאנו את אשר חיפשנו. זה היה מסע מרתק. מלמד. ואני יודעת שבנוסף לשינוי הגדול של הבית, עברת תקופה מאוד לא קלה. אני מאחלת לך שמחה ובריאות ונחת תמיד. אני מזמינה אתכם ללחוץ על הקישור שלהלן (על המילה עצמה, כן?!) ליהנות מהשיר וגם מהסרטון המיוחד. ג'ודי היקרה, השיר Blackbird  של ה- Beatles (איך אפשר לכתוב את זה בכלל בעברית?...) מוקדש לך. זה הזמן שלך. חיכית לו מספיק ....

*****

מקווה שאהבתם. זה הסיפור על הבית של ג'ודי ואיליי.
אשמח לשמוע את דעתכם. אהבתם - תגיבו. גם בלייק.
אפשר גם לשאול... אני תמיד עונה...
ההרשמה לניוז לטר שלי קיימת למעלה מימין. רק ציינו את כתובת המייל שלכם.

שלכם,
מירב

11 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מירב, זה מקסים!
אני מאוד אוהבת לראות את הרגישות והעדינות בה את ניגשת לכל פרוייקט שלך.

הבית נראה נפלא, רענן וצעיר!
שבת שלום!
דליה

עירית אמר/ה...

מירב,
אחד העצובים המדהימים אם לא ה-!
כל הכבוד.

נ.ב. המשפחה מארחת גם זרים ;-)?
עירית

מירב פרלמן אמר/ה...

לדליה, תודה על תגובתך ועל המחמאות על עיצוב הבית. אני שמחה לשמוע שרואים את זה דרך העבודה שלי... תודה לך ושבת שלום

מירב פרלמן אמר/ה...

לעיריתוש, תודה!!!
אני שמחה לשמוע. איזה כיף!
לגבי שאלתך, אני אברר... (-;

איריס ורשבסקי אמר/ה...

יקירתי התענגתי עד מאוד. טביעת ידך המושלמת ניכרת בחללים שעיצבת. אני בטוחה שהלקוחות מברכים אותך יום וליל.
נ.ב: עדיין בחיכיון..1

מירב פרלמן אמר/ה...

איריס יקרה, תודה על המלים החמות ומחמאותיך! ולגבי החיכיון... יטופל! תודה חומד.

אנונימי אמר/ה...

I never thought I would make so many changes and be so happy with each and every one! Meirav, you guided us, persuaded us, and helped us in your sweet way, to find a lovely balance between elegance and comfort. Even my grandchildren call the apartment "tati's bee-u-tiful house". When my mother died, you were a life-saver. . Even on days that I am missing my mom, walking into my new home makes me happy! Thank you so much for everything.

Judy and Eli

מירב פרלמן אמר/ה...

ג'ודי ואיליי היקרים,
העונג והכבוד הם שלי... לאורך כל התהליך וגם אחרי. תודה על המלים החמות, על הפרגון והמחמאות. אני יודעת שעברתם את התהליך והשינוי תוך כדי המון רעשי רקע. תודה העל האמון שלכם בי, על שהלכתם אחריי ובעיקר בעיקר - על הדו-שיח שתמיד היה פורה ומפרה, תודה על הקבלה והחיבוק. אתם בלבי תמיד!

יוני אמר/ה...

עיצוב מדהים של ארונות הזזה עבור חדר שינה

איטום בסנפלינג אמר/ה...

מקסים, מקסים, מקסים... עיצוב מדהים !
הכתבה כתובה היטב, גם התמונות יפות. בלוג אמין בהחלט. תודה עבור הרצון לחלוק אתנו !

וילון גלילה אמר/ה...

אהבתי. הגעתי לכאן שחיפשתי לגבי שילוב של קטגוריה בתפריט ראשי של העמודים. אמנם פתרון לזה לא מצאתי כאן אבל בהחלט מצאתי מספר דברים מעניינים לעיצוב הבית, תודה !