יום ראשון, 25 במאי 2014

סיפור-מסע-חיים (פוסט המשך): עיצוב חדר העבודה, בית משפחתי בשפלת יהודה

זהו פוסט ההמשך לפוסט הזה (דאבל קליק על המילה "הזה"... ): 

בפוסט הקודם הצגתי את פרויקט עיצוב והלבשת בית משפחתי בהרחבה של קיבוץ באזור שפלת יהודה. זהו חלקו השני של הפוסט, בו אציג את חדר העבודה של בעלת הבית ועוד פינה אחת או שתיים על הדרך. בעלת הבית היא מאמנת אישית בתחום התזונה וסופרת. חדר העבודה משמש אותה לפגישות העבודה שלה וגם כמקום מפלט ושקט לכתיבה, וגם למקום לחשיבה וליצירה.

הבקשה שלה לעיצוב החדר והחזון שלי כפי שאני ראיתי אותו בעיני רוחי, תאמו באופן מוחלט כמעט; היה חשוב לבעלת הבית שהחדר הזה יהיה חדר מכיל. רגוע. שיהיה שונה משאר הבית בצבעים שלו. שיהיה בו מצד אחד רכות, ומצד שני יאפשר את מידת המרחב האישי הנכונה בעת מפגשים טיפוליים של בעלת הבית. בחדר עמדו שתי כורסאות ישנות בנות כ-80 שנה, שגם הן היו בבית סבתה של בעלת הבית. הכורסאות אמנם רופדו לפני כמה שנים, אך ניכר היה שצריך להחליף את הריפוד, לגוון, להוסיף טקסטורות, להוסיף צבע. בעוד שבשאר הבית הלכנו על קו המשלב חדש וישן, פה ביקשה בעלת הבית לחדד את האהבה שלה לריהוט וינטג' אותנטי. וכך זה נראה:


השטיח בחדר הוא שטיח שהיה בבית המשפחה. מתוך הגוון הכחלחל נבחר גוון בד הריפוד, ושילבתי עם  טקסטורות עגולות בגווני חול שהתאימו לגוון העמוק של רהיטי העץ שבחדר, למראה מרוכך יותר.

חיפשנו שולחן כתיבה. השולחן הקודם הועבר למטבח לפינת "הקפה של הבוקר" של בני הזוג. יצאתי עם בעלת הבית לחפש בשוק הפשפשים שולחן כתיבה. מאחר ובעלת הבית עוסקת בכתיבה, ידעתי שיש חשיבות רבה למציאת "השולחן הנכון". היה ברור לשתינו שאנו לא מחפשות "חדש מהאריזה", אלא משהו עם ניחוח אחר. מסוג הבחירות שבהן הרגש והלב מוליכים  אותך למקום הנכון. המדויק. סוג של התאהבות. יצאנו עם רשימת הדרישות של מה-צריך-להיות-בשולחן (מגירות, שתי דלתות משני צדי השולחן ובפנים מדפים או מגרות), וידעתי שזה יהיה "זה" ברגע שהמבט שלה ינוח על השולחן הנכון. 

וכך היה. הגענו למקום ונתתי לה לשוטט בין כל הרהיטים. לגעת. לחוש. ואז היא נעצרה מולו למשך כמה שניות, סובבה ראשה אליי והנהנה. הוא כמו חיכה רק לה. שולחן משנות ה-50 המוקדמות שידע ימים אחרים. היה בו משהו שהצית אצל שתינו את הדמיון והמחשבות. לא יכולנו להתאפק ועוד בחנות התחלנו לרקום סביבו סיפור חיים: למי הוא היה שייך, למה הוא שימש, כמה שנים הוא עמד בודד וחיכה לאימוצו מחדש... וככל שהרחקנו בדמיונות שלנו, כך ידענו שזה השולחן. וזו הסיבה למה אני כל כך אוהבת לשלב רהיטים ישנים או רהיטי וינטג' בעיצוב הבית: יש להם סיפור מסע-חיים משלהם. מישהו הסב כיסאו לשולחן הזה וכתב עליו שירה או מכתבי אהבה וגעגועים, או מאמר שוצף לעיתון הבוקר, אולי ערך חשבונות, עסק בדיני נכסים, או אולי ניהל רשומות של בית מרקחת... אבל היה לו לשולחן מסע חיים משלו, שמתחיל עכשיו גלגול חדש.

בעלת הבית ביקשה לקחת אותו כמו שהוא, על אף השריטות הקלות. הוא נוקה, נמשך בשמן מיוחד לרהיטי עץ ויצא לדרך לכיוון שפלת יהודה, למסע חיים חדש:

הוספנו לחדר וילונות רומיים המאפשרים מצד אחד כניסת אור יום לחדר, אך גם מאפשרים את מידת האינטימיות הנדרשת ליושבים בחדר. גופי התאורה שבפינת המפגשים הטיפוליים נרכשו אצל יוסי מנורות קמחי בשוק הפשפשים, והוסיפו עוד לתחושת הביתיות והרכות באורם הרך.

אדן החלון משמש מדף לתצוגה של פריטים ומזכרות שחלקן נרכשו וחלקן נאספו במהלך טיוליהם של בני הזוג: אבנים מיוחדות, בקבוקי בתי מרקחת - זכר ללימודיה של בעלת הבית, אוסף כדי חרס קטנים, ועוד....


ועוד מספר פינות בבית:

את המסדרון ובו קיר גלריית הצילומים של בעל הבית, ראיתם בפוסט הקודם:

מתחת לגרם המדרגות, הייתה נישה פתוחה ששימשה לאחסון תיקים, ציוד מחנאות, נעליים ועוד, ועוד ועוד....
הצעתי לבנות ארון המשלב מגירות עמוקות ושתי דלתות המאפשר לאפסן בצורה מסודרת ואסתטית את כל מה שהיה שם קודם. את השרטוט והרעיון לארון העברתי לנגר שבנה במדויק ארון לנישה הזאת, וכך נוצר מראה נקי ואסתטי.
אני מאוד ממליצה על פתרון זה, במיוחד מתחת לגרמי מדרגות שם השטח אינו מנוצל כראוי, וכמו תמיד, מהר מאוד הנישה הזאת הופכת לאסופה אקראית של תיקים ונעליים, וכל מה שאנו מנסים להסתיר מפני האורחים, אבל זה תמיד שם....
לא יותר פשוט, נעים ואסתטי לעין ככה?

המסדרון מוביל בסופו לשירותי האורחים: 

הקיר מול דלת הכניסה נצבע באותו צבע כמו הקיר בסלון. מסגרות לתמונות נרכשו בשוק הפשפשים וכן גם גלויות שאספנו על הדרך בשוק הפשפשים. את התמונות בחרה בעלת הבית, רמזים מתוך עולמה האישי וזכרונות שונים: כרטיס ברכה שקיבלה בביה"ס היסודי מחברת הטובה (זו שבכתום), גלויה של אלברט אינשטיין בסנדלים על חוף הים, גלויה של ג'ודי גרלנד, גלויה מהסרט חלף עם הרוח, וגלויה של הסופרת השבדית אסטריד לינדגרן שכתבה את "בילבי בת גרב".
גם חדר שירותים יכול להיות פינה נעימה, שאפשר להוסיף בה אמירה וקריצה אישית, מעט הומור...

וזה הסיפור מאחורי עיצוב והלבשת הבית המשפחתי המיוחד הזה שבשפלת יהודה. כל תהליך של הלבשת בית, הוא תהליך של פתיחת סוגרי הלב: שלי כמעצבת הניתנת לה פסיעת רגל בעולמם האישי ביותר של בעלי הבית, ושל בעלי הבית בעולם העיצוב, הרגש... מסע חיים אל זכרונות, יצירת עולם דימויים מחדש וסביבת מגורים שהיא בבחינת הראי לעולמם האישי. בית. הגשמת חלום.

אשמח לצאת גם אתכם למסע מרתק של צבע, טקסטורות, וגילויים חדשים בדרך להגשמת החלום שלכם לבית.
לתיאום פגישת ייעוץ אתי, אתם מוזמנים להתקשר אליי לטלפון 050-3355245.

אשמח לשמוע תגובותיכם. פה. בבלוג. למטה.

תודה שקראתם.
שלכם,
מירב

2 comments:

עירית אמר/ה...

אוהבת מאוד את הבית הזה. המון יצירתיות שלך הושקעה כאן, רואים. איזה כיף למי שגר בבית הזה

מירב פרלמן אמר/ה...

תודה רבה עירית. זה נעשה עם המון מחשבה ותכנון מוקדם, וגם עם המון רגש וגם רגישות. שמחה לשמוע שזה ניכר ושאהבת. תודה